הוא היה קפדן ומפחיד והעניש אותי המון. הוא מהסוג שסבור שילדים נולדים חיות ושתפקיד ההורים הוא להפוך אותם לבני אדם. מדי כמה עונשים, הייתי נתקלת בצד הרחמן הרך שלו. לעלות לחדר ולא לצאת לשום מקום שבוע בגלל התחצפות? כן. אבל תסיימי לאכול קודם.
ואז כשהחלטתי שאוכל רק מה שאני מבשלת אבל לא ידעתי לבשל, הוא לימד אותי. הביא לי סירים וכלים, כל מה שצריך כדי לבשל בסט נפרד.
וכשנתקעתי בלי אוכל לשבת והנה היא נכנסת, הוא הלך וקנה לי.
אמא כיבתה נרות שבת שלי לקחה אותם בידיה ושברה בכמה מקומות וזרקה החוצה. העיפה שם גם בכוח את הסירים שאבא קנה לי. המשכתי לבשל בסיר אובאלי עד שעזבתי את הבית.
היא לא מדברת איתי עכשיו. כי ניתקתי לה את השיחה כי היא זלזלה באיזו בקשה שלי בהקשר לבתי. גלגול עיניים דרמטי ארוך מדי שלה דפק לי בעיטה לבטן. אז היא חסמה אותי. הזכרתי לה מה קרה בפעם הקודמת שהיא חסמה אותי. הייתי בהריון והיא לא ענתה לטלפונים שלי. איבדתי את ההריון והיא סרבה לדבר איתי על זה כשזה קרה. ניסיתי כמה פעמים.
כאילו, כאילו מה שביקשתי כרגע הוא – עזבי אותי, תהיי בנאדם לבת שלי. היא עכשיו בעלבון גדול על זה שאמרתי לה – זאת האמא שאת. תסתכלי במראה. לא אגיד לך יותר אם אני בהריון או בהפלה כי למדתי את הלקח. עכשיו אני יודעת איזו אמא יכולת להיות ואיזו אמא בחרת או התגלגלת להיות. מה קרה לך שנהיית כזו?
שותקת.
ריחמתי עליה כי דמיינתי את מה שהיא אולי מרגישה לאור ההטחות האלו. שלחתי לה מה נשמע. אין קול ואין עונה.
בדויה 