קוראת עוד פוסט מחאה על הסגר. ליצן שמאז שביטלו לו הופעה בפורים בגלל הקורונה, למרות שהוא אנרכיסט, נמצא במשבר הורות יסודי ועמוק מול המדינה. מדינה מדינה, היי מוכנה. הוא מונה: יש רעב עולמי ותאונות דרכים אז מה העניין, אבל אני מספיק מבוגרת כדי לזכור שמה שהפריע לו היה שביטלו לו הופעה בפורים ואמרו לו שהוא צריך להכנס להסגר כי נגע בזרים.
אני לא מצליחה לישון.
קמתי להכין לעצמי אוכל ואכלתי בתקווה שזה יעשה לי נוק אאוט.
אני זוכרת שכן אחד שבא בקטע רע על כל מה שקרה. כל אירוע הוא פרשן כאילו אני מנסה לנשל את בנותיו מירושותיהן ומזכויותיהן על פני האדמה. גנבתי לו שביל, שתיתי לו סלע, בניתי לו מאחז, בניתי לו הר הבית בחצר. אי אפשר היה להסביר לו שדי, לאף אחד לא ממש אכפת מהפיגור הזה, מי יושב בלילות וחושב על רכושו ועל רגשותיו. עושים בשבילו דברים נחמדים, הוא חושד. והכל במרירות כזאת של כתבים ימנים בטלויזיה. מרירות של ילדים מגודלים שלקחו להם משהו בו בעת שהרעיפו עליהם כל טוב. כי זה לא מספיק להם, אוקיי?! לקחו להם סוכריה על מקל, הם ישבו על הביצים בטעות, אז הם לא מצליחים להתגבר. מסננים את המילים במין ידיעה כואבת, מוכת-עולם, אנשי העולם הגדול שנגרפו על ידי ציפיותיהם הענקיות הבלתי אפשריות, מקווים שביבי מקשיב וישלח צ'ק, אנא עארף. כמו הצל.
למה אני כותבת על זה, כי אני מנסה לישון ובמקום זה מנהלת מריבה פנטזיונרית בראש שלי, איך אבוא מרירה וצודקת על גבי פייסבוק בקבוצת ענק בת אלפי חברים ואשאל שם בתמימות: האם לדעתכם נכון שאיש מקצוע יעשה כך וכך? אולי אפילו נעשה סקר. איש המקצוע נמצא בקבוצה הזו והלב יפול לו לתחתונים. איש מקצוע מומלץ, שכנראה משלם לכולם להמליץ עליו. כבר התחלתי תהליך לעזוב אותו בלי מילה כי אחרת אקבל עוד מכתב על כך שהשירות זה הדבר הכי חשוב לו ואין לי זמן לעוד מיינדפאק במגיפה הזאת.
אבל איך בא לי להיות מרירה ולהאשים ולגרור איתי חבורה של מאשימים נוספים ואולי להרוס את השם שלו ושילמד לקח, שיפסיק להיות אפס.
יש הרבה שהם כאלו. אבל רק בארץ. פה אין דבר כזה. הנורמות שונות לגמרי. לא פעם ולא פעמיים החלטתי לשכוח ולא להתעכב על פגיעות ונזקים ששווים הרבה כסף או לפחות התנצלות מטעם אנשים שקיבלו ממני כסף והיו צריכים לתת שירות או תפוקה חשובה.
אמרו לי פעם שזה לא אישי. הם לוקחים על עצמם יותר מדי עבודה ואז לא עובדים כמו שצריך. אני לא בטוחה שזה משנה את הרגשתי.
כמו השכן הדוחה, אני גם רוצה להיות מרירה ולסנן בידיעה כואבת שכזהו העולם ויש אנשים רעים וגזלנים, שיודעים טוב ממני איך לדרוך ולגרור. אני לא הייתי רעה וגזלנית לשכן. האמת היא שלא הייתי אמורה לתת לו שירות, וכשכן דיברתי איתו הייתי אדיבה, וכשכן פעלנו זה תמיד היה לטובתו. ולא משנה שהיינו שם 13 שנה, הוא לא האמין בנו עד הרגע האחרון. חשד וחשד והאשים. אבל הבנזונה שממש עכשיו הפנה אותי לשירות לקוחות של החברה הגדולה שהוא עצמו אמור לייצג אותי מולה, אחרי שגרר אותי חודשים וטעה בשמי ועלה לי כסף והתקפי לב פה ושם, הפנטזיה שלי היא להעמיד אותו במקום, לתת איזה איזון. האמת לגבי השכן היא שלא היה אכפת לי בכלל ממנו. מי חשב עליו בכלל. אבל לבנזונה הזה שילמתי מלא כסף.
אני מרגישה שאני מפנה כעס למקומות נוחים. כעס שמבקש איזון ביקום. תיקון.
נותרה צלחת עם חסה ועגבניה. אנסה ללכת לישון עכשיו.
