כשעליתי על המטוס

לא יכולתי לדלג ביותר חדווה. איזה פאק יו ענקי שלחתי לכל מה שהשארתי מאחור. עבודה, הורים חברים, ישראל כולה. הנחתי שכן, יהיו געגועים. ואז אוכל לחזור לשמי השרב והאובך המייגעים עם איזו התרפקות חדשה והתנחמות. איזה כיף יהיה כשאתגעגע ואעריך מחדש. ותראו מה זה. מה התפוצץ פה בעולם. הנה יום כיפור ואני בוכה ובוכה, מתפללת לאלוהים שיתן להורים שלי את הזכות לחבק ולנשק את הקטנה. שאוכל לחזור לשעמום הצהוב. לשבועיים אביב. לנהגי מוניות רעי לב. למובילים שמשתינים על כל רצפת השירותים בדלת פתוחה תוך כדי עישון בבית החדש שלי. לתחרותיות ושנאה. אבל אמא ואבא שלי ואחי. חמות עם האוכל המטריף. סתם שיחות חולין על ספה של מבוגרים.

תגובה אחת בנושא “כשעליתי על המטוס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s