קורונה או דכאון אחרי לידה? שפטו בעצמכם

חששתי, התכוננתי רבות. הזהרתי את כולם. העייפות מקשה והלו"ז המעגלי גם אבל מה שיונק ממני את הדמעות הוא המצב, הקורונה. התרגלתם? חשבתי שאני כן. נו מה, אני אוהבת להיות בבית. אבל עצם הקטסטרופה מוציא אותי מדעתי. הניהול הרצחני. זה שאי אפשר לצאת, שהעולם קרס. שהכל אבטלה, מוות, פחד. סרט אפוקליפטי מסריח, דוחה, מגונה. זה העולם שאליו נכנסה הילדה. ניסיתי לפנק את המוח שלי בלשחזר זמנים טובים. אבל זה רק הביא אבל גדול. אין יותר בתי קפה – מת. אין לטייל ברחובות העיר – מת. אני רוצה ללדת תקווה. שתקרע מה שצריך ונחלים אחר כך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s