הגענו הביתה מורעבים והזויים. בנזוג הרכיב את העריסה ואני שכבתי על הצד בגלל התפרים. הגיעה מכרה מקומית שהכינה לנו אוכל לשישי שבת וטרפנו הכל על המיטה בחדר שינה. כך התחילו ימי מערה. הכל הצטמצם למיטה, שם הינקתי בכאב רב מצידי את הילדה שלי והיא נכנסה לסטרס, ושנינט הגבנו בסטרס ומשכנו 24 שעות, 40 שעות ערות עם קריסות קצרות פה ושם. אמרנו בהתחלה: אוקי, יש שגרה,זו השגרה, סבבה נשגרר את זה, אבל אז דברים חדשים הפתיעו כמו הנקה ברצף של שש שעות שכוללת 5 דקות פה 5 שם, ושינה של ארבע שעות בלילה יחיד, שהביאן איתן כאב בטן נורא לקטנה עם בכי איום קורע לב, רטט עמוק צער העולם, שאי אפשר היה לשאת.

אבל אתמול דיברנו עם יועצת הנקה שסידרה לכולנו סשנים מספקים ומזינים בני חצי שעה כ"א ואז שינה של שלוש שעות. כך עשינו. ישנו שעתיים, שלוש, שעתיים, שלוש.

באופן מצטבר, תוך חצי יממה ישנו פי כמה וכמה ממה שישנו מאז הלידה עצמה. ועכשיו אנחנו גמורים לגמרי. לא ברור למה בדיוק. אולי כי העולם חזר לדבר איתנו במונחים מציאותיים.

אני אוהבת עור לעור. כולנו ערומים חלקית פה כי חם, וכי הגוף ועורו מדברים ומנחמים את שלושתנו.  

 

 

 

תגובה אחת בנושא “

  1. ביצ', מוקדם מדי לסקס 👿
    ותזהרי מאד עם הציצים הענקיים שלך, שלא תחנקי את הקטנטנה.
    לא ידעתי כמה זה מסוכן, גדלים כאלה, עד שנפלה עליי זו, האחרונה שלי, שמאד אוהבת לשפשף את הפטמות שלה בפנים שלי 😕
    I can' t breath…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s